הולכתני

 

 

הגעתי אל המקום בו נמצאתָ אתה

אחרי ימים ושעות של חיפוש מעושה

,הרי הדרך מוכרת לי ככף ידך

והדרך אליה כמִן כתף אל מרפק,

 

נכנסתי אל הבית הריק ממך

צרחתי ימים ושעות של שתיקה--

הכל נשאר כשהיה כשהייתי

הכל חוץ ממני

הכל חוץ ממך.

 

ובחדר שלך, איך אמרת "שלנו",

עדיין תלויות פניי על הקיר

וזוגות נעליים מונחות צד הדלת

שלי ושלך בשקט שביר

ובארון הבגדים שוכבים כל ימינו

מקופלים היטב, מסודרים למשעי

הכל כמו כאילו

מעולם לא הלכתי

הכל כמו כאילו

לא פילסת

דרכי

יש שם אישה מביטה בי בחושך

שלי, לא, היית, שלה

ואיך הולכתני שולל בנעליה...

ואיך הולכתני?

הייתי סומא.