אני מקנאה ברבקה, הידעתם?

לרבקה יש מאות כפתורים

והיא תמיד יודעת ללחוץ ולהחזיר למקום הנכון

 את הדברים

אם מישהו מכעיס

היא מוציאה את הדולפין

אם מישהו זקוק

היא הופכת סרדין

אם מישהו תוקפן

היא כרישה אסרטיבית

ואם ילד מרדן

היא מניפולטיבית...

 

אם משעמם או שיגרתי

יש כפתור שהופך הכל אייכותי

אם השיחה לא זורמת נכון

בכפתור אחד הכל מוחזר למקום

 

אז למה רק אצלי יש בלגאן

וצורך אין סופי ומרדן

למה הלב, הרגש והגוף

מבקשים כל הזמן לעוף?

למה אני לא יכולה כך לתמרן ולהחליט

שאין צורך במשהו מרטיט

שמספיק שהכל מחושב ובשליטה

שמספיק שיש אוכל ומישהו במיטה

 

למה אני לא יודעת איך הופכים....

 

שיעמום לעיניין

אדישות לרגש אהבה כמובן

חלל לצפיפות

דממה לסערת רגשות

 

למה אצלי הבילבול נוצר

ואני כאילו הולכת על חבל צר

למה אני לא יכולה להיות כמו כולם....

סתם לחיות לי בשקט בעולם....?