בזמן מחשבה ארוכה,בזמן ציפייה ארוכה יותר..

אותם מלחמות נפסקות בראש,מפנות מקום..

לתקווה..

ישנה תהייה לגבי אותו חלום..

איך בכל ההמון,בכל המון עברך..ממשיכה לאבד את העתיד.

להתמזג..כמו טפטוף בתוך שלולית..

רציתי,לצעוק לך..חשבתי שאולי..תשמעי אותי..

אי שם..

בעבר הרחוק שלך..

ציפיתי,לקבל חדשות..ממך..לקבל מסר בלב..שלכאן,חזרת..

כל כך הרבה ציפיות,שלי ואולי גם שלך..

זאת רציתי לשמוע,שאת..גם את אמא,מצפה..

ואולי מקווה..להגשים חלום..של עכשיו..

לא רציתי לעזוב..אני לא רוצה לעזוב..אך משהו

גורר אותי עמו,אולי זהו העתיד..שצופן לי בשלבי ההיגיון..

במציאות..שדורשת מאיתנו לצעוד הלאה..אולי בשם אחר..

להשלים עם העבר..להשלים עם עצמך..ולהמשיך..

בתקוותי נמצאת תקוותך..בזעקתי..זעקתך..

קבלה אישית..הדדית..השלמה עצמית..

אותה יד המשך..תקופה ממושכת ממתינה,כאן,בשבילך..

אחזי בה..צאי איתה..למסע,שלך..שכבר המון זמן איבד את כיוונו..

צאי..

כל הזכויות שמורות ©