הפרידה

 

 

ישבנו שם על הספסל בשדה התעופה

אתה עיינת בעיתון

כאילו ששום דבר לא מזיז לך

ואני הרגשתי פיתאום

שפחד לאט לאט מציף אותי

 

פחד להסתכל על השעון

ולהבין שהוא פותח נגדי במלחמה

שהרגע שלא רציתי שיגיע לעולם

עומד כמעט בפתח

ומאיים לשבור אותי לרסיסים

 

רציתי לצעוק שכולם ישמעו

שאני לא רוצה ללכת

רוצה להישאר המילים

לא יצאו לי מהפה

 

 

הרגע כבר בא תפסנו ידיים חזק

ואז הלכתי לאט לאט לא הסתכלתי לאחור העיניים שלי כמעט מוצפות

אבל הדמעות עוצרות את עצמן

 

 

לפתע ראיתי את מבטך מולי ורק זכוכית מפרידה.

בעניים אדומות את חוזרת הבטחת

הדמעות פרצו בבת אחת החוצה

וכשאני רוצה להזכר בך

אני מסתכלת על בתי הקטנה