ביבליותרפיה17/01/2008 09:23 | ניריתעת קולמוסך על שולחן מאובק
רושם ספורי כאבך
עלהתפוגגות זכרון- ימים נושנים
מגבב ניירותיו בתילי המילים
הנמחקים או חורטים רישומם באבק .
עת הצער בך פועם עלי -קלידים,
וצינת הכפור נשרה מקפיאה עגלת-יומך,
הקשב ,קסת הדיו עדיין לא יבשה
ונוצת- הרגליך על השורות לא קופאה,
ינצו תדיר תווי-אגדות מחוייכות מחייך ומחיי זולתך
מנגינות אחרות לך תשוררנה.
עת יגון צ'כובי אותך אופף
תהסהו בקלילות כתיבתך,
מילותיך הדים ישורוך
מצוקותיך ישיחו ליבך,
כי שותפים למלאכת השיר עמיתיך
הרואים עצמותם ועצמם בשירת -חייך.
*נכתב בהשראת" יגון"מאת אנטון צ'כוב.
|