זה הכי נורא כשיש שקט

לפני שנופלים.

כשאף אחד לא עוצר בעדי,

כשאף אחד לא אומר מילה.

אין מישהו שאכפת לו.

יש רק את השקט,

והוא בכל פינה.

 

זה ברור שזה מה שייקרה,

לא צריך לדבר יותר,

אין על מה לחשוב,

הכל בטוח וסגור.

זה הכי נורא ככה.

 

זהו.

נגמרו המילים,

אין שום חרטות,

אין שום הסתכלויות לאחור.

זה רק אני והשקט,

נופלים למטה,

בשתיקה,

אפילו בלי לצעוק לפני הנחיתה,

ככה זה הכי נורא...

ואז אני נעלמת,

והשקט נשאר.