מאפר.25/01/2008 10:55 | קרולקמה מהאפר של עצמה כמו מעוף חול מפירורי התקווה שנותרו ממנה מתרוממת, נעמדת נכנעת לסכנות העורבות לה כעת, מתעופפת ממכשול למכשול. צונחת, אל עבר האדמה מזילה דם וזועקת כאב, ומין אפר, היא קמה שוב, ושוב כמו פצע שלא מגליד לעולם קמה לתחייה כרוח שחייה לנצח מתקפלת, אוספת את כל כולה חזרה פנימה לא פורסת כנפייה עוד, ונותנת ליבה לאחרים אך יש בה שבריר של תקווה שתמצא שוב את מסלול החיים. |