אני שוכב על המיטה
והעיניים לא מוצאות
נקודה להאחז בה
שלא תברח ותשבר
תגמר ותלך
הרוח מהחלון נכנסת
חורקת בכאב
מנפצת חלומותי
מוציאה דימעותיי
מאחורי וילון קרוע
מתעופף
שקוע בסדקי הדמעות
הגדלות עם הזמן
ממלאות את מה שחסר
ומה שנשאר בעיניי
נעלם ושוקע
אני לא יודע מה לחשוב
אני לא יודע איך לצאת
אין זמן לחשוב