שפתייך נוצצות,
שדייך חשופות.
לוחשת: בוא, פן תאחר,
את הפרי האסור אתן לאחר.

מתחיל המאבק שבין אדם לעצמו
וריח התשוקה ויפי הטבע
כולם מושכים ומפתים
למימוש אותה אהבה אסורה

שוב אותו מחול שדים
אותו ידעתי בעבר
אני הרי יודע
לאן כל זה יגיע...

ושוב אותו שברון
ושוב אותו זכרון
שאותי ירדוף
ולא יעזוב

על פנתרה פראית
מפתה וחושנית
שנענעה חמוקיה
ורסיס מליבי נותר בידה....

תשוקה מתעוררת