הכל התחיל משיחות טלפון מאוד אקראיות אך ארוכות,נעימות

ועם המון פנטזיות. שנינו אנשים לא פנויים ולפיכך הובהרו כל הכללים.

היה ברור שמה שיתפתח נועד להמתיק מספר רגעים

ואת מתנת הזמן הזו בסוף מחזירים.

כל שיחה היתה חמה ויקרה והשאירה טעם של געגוע לבאה.

כמה גאה היה בנו אפלטון לו היה יודע שהאהבה יכולה לצמוח

גם דרך הטלפון.

כך עברו השעות ונקפו הימים, כך התפתחו הרגשות והזרימו דם חדש

בעורקים.

הגיע רגע הפגישה, הבלתי נמנע כשהתקווה היא לטוב אך ישנה גם

הכנה לרעה.

הדמיון והמחשבות עבדו שעות נוספות וככל שקרב המועד,

הלב החסיר פעימות.

לבטח כל בן תמותה מיצר אדם וחוה מכיר את התחושה שעבורי

היתה חוויה חדשה. לפחות מאז נשבעתי אמונים מתחת לחופה

כן היא היתה נפלאה הפגישה הראשונה אודה ולא אבוש

היא נעמה לי מכף רגל עד ראש. היא קלחה וזרמה והכילה צחוק,

מלל ומגע, בקיצור שגעון של הרגשה.

כיוון שאני אדם בוגר, מתחשב, רגיש וער, חשבתי שכך הרגיש

גם הפרטנר.

שבתי לביתי שמחה ומאושרת ממשיכה בחיי השיגרה בתחושה של ציפיה

ותקווה לצלצולו של הטלפון שעד כה לא בא.

כל יום שעבר,כל שעה שחלפה, הותירו סימני שאלה ופגמו בטעמה

של הפגישה הראשונה שמן הסתם...גוועה.