אותם הטיפות המלוחות,שיוצאות מתעלות חבויות נגד עין רעה,

אותן טיפות שלעיתים הופכות, לנחל קורע לבבות של משפחה.

העוד תזרח השמש,של שלום,של שלווה,בעולם המוזר באזורנו,

מי יחזיר את הדמעות,ליתומים,לאלמנות,למשפחות הרבות ששכלו.

 

ראיתי ילדים שנולדים,הם לא רוצים לחיות בעולם של פחד ואימה,

הנשים שנישאות,בימים אלה ממש רוצות את בן זוגם אתם במיטה.

תחזירו את שק הדמעות הזה למקומו,עכשיו לפני שיגיעו לתעלות,

תנו לאנשים לצחוק,תחזירו להם את החיוך,לא צריך עוד מלחמות.

 

בגן הילדים,בבית הספר,הגבירו מודעות, להרמוניה לשלום בחיים,

ילדים לא צריכים לגדול, עם ספורי מלחמות,עם גבורים  אלילים,

גיבור זה שיודע לטפח בעולמו,גנים של פרחים ,גנים של ורדים,

ינצור זאת לעולם בליבו ,יעשיר את עולמינו בעוד קשת של צבעים.

 

העולם שבו נולדתי,היה בסופה של מלחמה עקובה מדם חללים,

נשמעה אז בשורה,מלחמת העולם השניה,תהייה האחרונה בחיים.

היום אחרי שישים שנים,נחלי דמעות נפתחים,זורמים ללא תקווה,

מי יחזיר את הדמעות האלה,מי יתן לעולמינו מחדש דמעות שמחה.

 

העולם הנאור,מול טירוף הטרור,מתאבדים מחפשים כל מטרה,

ילדים, אנשים טובים נהרגים סתם,הופכים להיות נכים בלי סיבה.

מי יחזיר להם את דמעות הסבל,האם המנהיגים לא עברו הכשרה,

אם פנינו לשלום,שיהייה שלום. אם נלחמים אז נלחמים לאותה מטרה.