עומדת ליד החלון, לא מביטה בו.

מדליקה טלוויזיה השכם- ולא מקשיבה.

אני שרויה בדממה מתמשכת,

ועיני עצומות בחוזקה.

 

מגבירה קול הרדיו, עם פרסומת,

מכבה – עם יתחילו החדשות.

הקולות מוסיפים יגון לידע,

הם הופכים מחשבות לעובדות.

 

וכשהגשם הפסיק ואץ בוקר,

עפוף בתחושת חמימות,

אני נשארתי שבויה באפל,

ואיש לא היה שם, לשחררי.