אני לא ממציא גדול,אני חי את החיים בתאווה עם תשוקה לאהבה,

עד כמה צריך לוותר באהבה,התאווה משגעת,התשוקה לא שלווה.

הנה אני יושב כותב,אני אוהב לכתוב,יש בי תשוקה להיות מפורסם,

אך הפחד מאותה תשוקה,היא אשר בולמת את התאווה לאותו סם.

 

התאווה היא סם חי לתשוקה חסרת מעצורים,לאהבה אין חלק בזה,

האהבה  טהורה אין בה טסטוסטרון,היא אותו רוגע אני אותה רוצה.

התאווה מובילה אותי אל משעולי התשוקה,לעוד ועוד יחסים גופניים,

האהבה נותנת לי את אשר חשקה נפשי,יותר באופקים שלי הרוחניים.

 

לעיתים נדמה לי שנגעתי בה,מוחי קודח לשלב את התחושות לעילוי,

אני לא מפסיק לחפש ביום, בכל לילה לעצמי ולכם את אותו השיקוי.

לא לא ויאגרה שתעורר תאווה,גם לא תשוקה עקרה לגופה של אשה,

אהבה אמיתית שתזרום,כמו עץ שתול על פלגי מים טהורים של אהבה.

 

את חוויותי מהחיים אני מעביר למקלדת,כדי שלא תחושו את אותה ריקנות,

היא מלווה כה רבים מאיתנו ,אלה שלא חוו אהבה טהורה שיוצקת בריאות.

קראנו לה בשמות, היינו צעירים עם רגשות עזים,לא כולם היו כל כך ברורים,

ערבבנו תאווה עם תשוקה ,קראנו לה אהבה,בדרך היו הרבה מאוד תמרורים.

 

הלב שלי אומר,אין ולא כלום קשר בין תאוות בשרים לאהבה,אש אחרת,

היא בונה ,יוצרת,רוקמת שלווה,לא תיתכן בה מתח של קנאה מיותרת.

כן יתכן כתבתי כבר,אולם  מטריד את נשמתי,החיפוש אחר אותה שלמות,

במבט לאחור  החוויה שלי היא מתאווה,אולי אומר האהבה אצלי היא ישות.