ליאל הייתה ילדה רגילה כמו כל הילדים,היא ילדה מאומצת שבבוקר אחד הגיעה לפתחה של דלת ירוקה וגדולה שפונה לצד המזרחי של העיר תל אביב כשהייתה תינקת בעריסה,בבית זה התגוררה משפחת שושן:אבי ומיכל שקיבלו את התינוקת החמודה והקטנה לאימוץ מבית היתומים: "שפרברג".הם  אהבו אותה מאוד:דאגו לה ועזרו לה כאשר היתה צריכה...

היא בחיים לא ידע שהיא מאומצת.היה לה שער שחור ומותלתל כפני הים ועיניים ירוקות כדשא.

מיכל הלכה לקנות אוכל,ליאל קראה ספר ואבי הלך לעבודה.זה היה בוקר רגיל כביכול כמו כל הימים,(חוץ מהעניין שהיא נשארה לבדה בבית).רשרוש מפתחות הושמע מחוץ לדלת של משפחת שושן,הדלת נפתחה באיטיות ושמעו את חריקתה בחוץ התחיל גשם חזק.

נכנס איש עם גלימה אפורה ארוכה ארוכה וכובע צמר שחור על ראשו.הוא לא אמר כלום וליאל גם לא.היא נצמדה לקיר ולקחה את המקל של אבא שהיה ליד הדלת,היא פחדה מאוד!היא לא ידעה מה לעשות!היא חשבה שאולי זה מישהו שהיא מכירה.

היא ידעה שההורים עוד מעט יחזרו,אז היא לא עשתה כלום,הדלת נפתחה שוב בעוצמה אבי נכנס ולקח ממני את המקל ופצע את האיש,לאחר כמה רגעים הוא התעורר.ליאל פחדה  ואבא שלה גרש אותה משם.פתאום במוחה של ליאל התרחש משהו נורא!היא ראתה  במוחה שהאיש המוזר הזה הורג את אבא,וכולם בוכים...דמעות זלגו מעיניה היא לא ידעה עם הדבר נכון אבל ידעה מה יקרה...היא נזכרה בעבר שידעה  מה יקרה תמיד וכל פעם מחדש חשבה שזה צרוף מקרים.היא כעסה על ההורים על כך שלא סיפרו לה!אך בכתה ובכתה ודמעות לא הפסיקו לרדת לאחר כמה דקות היא הציצה לסלון והיא לא הופתעה לראות את אביה..מת!