ישנו הקוטב הצפוני,ישנו הקוטב הדרומי,

באופק קיים קוטב החיים,כן זה הנצחי.

זה שאתו אני הולך,הוא איתי הרבה שנים,

קוטב החיים,שכל כך הרבה לא מבינים.

 

שני הקטבים,הם מאוד מאוד מאוד קרים,

מלא חום הוא הקוטב שלי ,קוטב החיים.

כשיצאתי מחדר נינוח,חשתי אותו אצלי בפנים,

צחקתי צחוק גדול,לעודד את כל החולים.

 

כל כך "טבעי"אחרי "אפידורל"לא לחוש על הקרשים,

קוטב החיים,מפעיל אצלי,מצפן שהרגיש תמיד בעננים.

רקחתי מתכון בשבילכם,שאותו תוכלו בעת הצורך לאמץ,

לחדור לחצר קוטב החיים,עם צחוק גדול,בלי להתאמץ.

 

באותו החצר קיים ההר הכי גבוה מצחיק,הוא הר הצחוק,

תאמצו אותו אל ליבכם,כמעין נובע,כל יום יהיה לחם חוק.

אני לא המצאתי אותו,הוא נמצא אצל כולנו שם בראש,

ניחוח לו מתוק,ימלא את עולמכם,כמו סיפור אחשווראש.

 

הפעם יצרתי בשבילי, את הקוטב השלישי,ליצב את החיים,

אלמלא אותו הקוטב,הייתי נשאר כמו כולם בבית חולים.

הניצחון הגדול שלי נגד כל הסבל ,הכאב,כל הניתוחים,

לצחוק בגדול,להאמין,קוטב החיים קיים כדרך לכל החיים.

 

לחוש כל הזמן,את המעיין הנפלא,שבזמן כאב מרווה שמחה,

לעולם לא לוותר,על קוטב החיים,הוא,קרוב לא לחפש סיבה.

מחר כשיוציאו לי את התפרים,מכל אותם החתכים היפים,

תגידו מי שוב ניצח,אם לא אותו הקוטב הנפלא,קוטב החיים.