הוי לך סומק הדם, מה עשיתה לעולם,

כשרואה אני אותך,בוש אני בבני אדם.

תפארתך בכלניות,בשפע של הפרחים,

הדרך התעלתה,בשושנים גם בוורדים.

 

מקומך לא בכבישים,גם לא אוטובוסים,

לא בספריות של ילדים,בלהט לומדים.

בוש לך סומק הדם,לקחת אתך את נפשם,

לא טעמו טעם חטא,לא יטעמו עוד לעולם.

 

אני מתוניסיה באתי לארץ ישראל המעוטרת,

לראות את הסומק הזה,בקורבן את הנבחרת.

הוי סומק הדם, הזהוא שכרך לשלום מעוקר,

יחיו בני האמונות כאן בישראל,בעולמם הקר.

 

אולי תשני את צבעך,אולי את טעמך גם הריח,

לא יבואו כרישים מן הים האחרון,כאן להתמקח.

יש לי בשבילך צבע יפהפה, יוצא מתחת לסלע,

זה יזכיר לנו את המצבות,של כל אדם שנפגע.

 

אוי לכם מנהיגי העולם שמתעסקים בקטנוניות,

סומק הדם ממלא עולם,האיבדתם אנושיות.

נשמות של ילדים,מרחפות מעל כולנו כאן,

רק בן שישים אנוכי,איכה אספור פה את כולן.