לסגור את הדלת, לפתוח חלון, לכבות את האור, להקפיא את הזמן שלא ייזל.

אוהב אותך לנצח ושירים מתנגנים. עוד עמוד אחד לספר והם צועקים.

סוציומטית, מגעילה. הוא לא צריך אותך יותר.

 גם אני בעצם, כבר לא ממש צריכה.

 

פוך וסגריה.

וגשם.

 יורד עלי דרך החלון.

 

שאיפה.

 

אני עוצמת עיניים וכמעט מצליחה להרגיש אותך סביבי.

לב פועם ודם זורם לי מהר בוורידים.

 

שאיפה.

 

"אין רצפה, אני מרחפת באוויר"

השפתיים שלך נצמדות לשלי הנפש מתנתקת מהגוף, מתרוממת.

 

שאיפה.

 

אני רוצה נדנדה. וקפה שחור, חזק ומתוק.

אלוהים, השקט.

הוא עוטף אותי,

הכל נמס.

 

שאיפה.

 

"אני אוהבת אותך"

זה לא משהו שאומרים כ"כ מהר.

 

שאיפה.

 

אני נופלת, אין רצפה.

"את מרגישה את זה? הכל נוזל."

 

שאיפה.

 

אני מסתובבת, והכל נעלם.

"אבל למה, למה לעזאזל תמיד באחרונה?"