הביטו מעלה אל השמיים-
מנצנצים שם שמונה כוכבים חדשים.
דמעות מלוחות נזרקות אל המים
אוי שמונה כוכבים קדושים ..
הביטו מטה אל האדמה-
מכוסה היא בדם קרובים
כאב מתנגש בדממה
בשדרה שבה קבורים אהובים.
הביטו הצידה אל העם-
מבט מפוחד מובלע בפניו
זעקת יגון שמופנית למרומים
מפי עם ששכל שמונה מבניו..
ובתוך ענן של עצב כבד
נעוצות שאלותיו של נער נשכח-
עוד כמה חיים נאלץ לאבד
עד בוא השקט המובטח?
האם עוד נביט למרומי-המרומים
ונזעק על נשמות נלקחות?
ואל אדמה שטופת דמים
עוד נפנה דמעות מלוחות?.
ומתי נרים ראשינו ונקיץ מחלום מזוייף?
עוד מקשה הנער ושואל
נבטח אך ורק בעצמנו
ויחיה עם ישראל.