מוזר אחים לתת שם שכזה,אביב סמל הפריחה עושר הצבע,

אך ליבי לא מאפשר לי, כל עוד הארץ הזאת לא תדע רוגע.

אולי למישהוא יש פתרון,זה לא אביב של ציוץ ציפורים בטבע,

זאת לא פריחה שנקטפת,פרחים שנקטפים באיבם בידי מפגע.

 

כי יש אביב שבו נושרים עלים,חוץ מאותו מכנף נאה בשדרות,

אני גלמוד ערירי,כל שנה כן  בוכה בטקסים על כל הקורבנות.

כל בעלי התואר,איבדו מזמן את הטוהר,כן את טוהר המידות,

תראו את תאוות הבצע,תראו אותם נפוחים בכל המסדרונות.

 

צבעים בשלכת האביב,תיתן לדמעות של הורים צבע הולם,

לא יתכן שיש לנו מדינה כה יפה,על טעויות בדם תמיד נשלם.

לא בוכים על מחיר הלחם,גם לא על החלב שהרקיע שחקים,

באיזה צבע נבחר לצבוע את האביב הבא,תגידו לי אחים.

 

מחר נקום כולנו נאמר זה מה יש,שאננים היום ימשיכו לנו לקשקש,

בכל מיני צבעים, יצבעו לנו את המפות,תופת הדרכים זה מה יש.

מפת הדרכים,זה לא בחינם,צריך הרבה דם כדי אותה לממש,

היום אני בוחן אתכם אחים יקרים,הגיע הזמן שכולנו נתאושש.

 

לחזור אחורה בזמן,להיות בהחלטות שלנו נחושים וזהירים,

דם הילדים שלנו יקר מאוד,אין עליו כל מחיר גם לא לבחורים.

אם יש צורך לחזור לצנע, לקנות במרכול בבולים בפנקסים,

את ההרתעה,את הבטחון להחזיר בצבע ורוד לכל האזרחים.