מתרחק לאיטי,
מכונס בעצמי.
פוסע לפנים
מחשבותיי לאחור.

היא ודאי עודה עומדת,
בתוכה מכונסת.
מהדקת שפתותיה,
בגרוני מליחות דמעותיה.

ליל עטוף גלימת חלומות
שתי דמויות אט מתרחקות.
אחת נבלעת אל שחור הליל,
אחת במקומה, כאשת לוט.

נכתב בהשראת
שירה של טאקילה: " מרחקים ".