בכל פעם שאני רואה אותו

דגדוג מתפשט בקצות אצבעותיי

כמיהה שכזו לגעת, לנשק

לחבק, להחזיק אותו אלי

 

אך מסך חוצץ בינינו

ואני משקיפה מרחוק

ידי, נוגעת-לא-נוגעת

מוגבלת מכוח החוק

 

הילה של אור עוטפת אותו

ועיניי ננעלות על יופיו

ולבי כמו כבול אל הזוהר

אל הכתר המונח לראשו

 

לגעת... להרגיש... לחוש את לבו

המקפיא כמתכת קרה

לחוש בנועם, ביופי המהמם

של ספר, ספר תורה.