נתתי לנעימתך ללטף את גופי

לגרום לעליות ומורדות ברגשותי הגואים

חבקתי את החושך כחלק מפנס מאיר

בתוך אנושות שקיימת נשארו רק שרידים

 

שממות פרוסות על אלפי קילומטרים

שבהן הלכתי לחפש תשובה לשאלת קיומי

ונגלתי למבזקי אור דרך עננים סדוקים

ובעזרת גלי התבונה הגעתי לחוף מבטחים

 

ופסעתי בין שבילי אושר לכאב

איזון מוחלט לתהיות המנפצות רסיסים

ודהרתי לכיוון הפסגה הרחוקה

ושם על גבעתה צעקתי

"  חופש הינה מהות מסעי"