לא הם לא מסתירים את זהותם,הם הניפו בראש חוצות את הדגל,

יום האדמה יקר מאוד הוא לליבם,מי שיתעטף בו,יעלה למכה ברגל.

הרי הוא אותו נס שמונף ביפו, הזכורה לנו עוד מסיפורי אבות שמתו,

אותה יפו ששרו עליה שירים,גם בסרט קזבלן ,שרו בה בקול ורקדו.

 

אנו לאט הופכים לאותו חולד,עיוורים לא שומעים את קולות המואזין,

יום האדמה ,אותה אדמה שעוד תרעד,כשכולנו נתעורר לאור זיקוקין.

בשם אותו שלטון העם, "דמוקרטיה" תתעוררי תשנסי מותניים למחול,

זה קול מחול צחצוח החרבות שמתנגן ביפו, כי מי אני שהשמיע קול.

 

חשבתי שבאתי מתוניסיה, לשמוע קולות אחרים, קולות ארץ ישראל,

הרי בגלל אותם צלילים צורמים, באו אותם שליחי עליה בשם הגואל.

הניפו את הדגל לראש התורן, דגל כחול לבן עם אותם משולשים חדים,

אל תטמינו ראשכם באדמה ששיכת לנו, בלי בושה לנו,כן הריעו יהודים.

 

אני לא קנאי, אני לא פנאטי, אבל לא מצאתי מדינה בעולם שתוותר,

לא על הדגל שלה, לא על ההימנון שלה, לא על הסמלים שלה לעם אחר.

אנחנו "הנבחרים" עם השלום והביטחון, מפקירים את הנס בידי הגר,

אותה עבודה זרה, של שני בני אהרון,אוהב שלום רודף שלום למען אחר.

 

עיניים לנו לראות, אוזניים לנו לשמוע, המנגינה לא משתנה,צורמת יותר,

מניפים את הדגל בלי בושה, צועקים ברחובות ,בדם ואש נפדה לא נוותר.

אני זוכר את חנניה "המרוקאי" מרמלה, ששבר וקרע את דגל פלסטין שהניפו,

בשנת אלף תשע מאות ושישים,ביפו  היום אין מרוקאי  שיקום, כולם נאלמו .