היא נראתה כל כך שברירית

בובת חרסינה

והושטתי את ידי, רק

ללטף את פניה

והמרפק החד, המשונן

הכה את האחרת

בדיוק בין הצלעות

והסתובבתי להתנצל

כשהמרפק השני

כסטירה

נחת על פני השלישית

נרתעת, הסתובבתי

ושערי המתנפנף

הצליף

בפניה של הרביעית.

 

ברחתי.

 

כמה אפשר להצליף כך

בפניהם של אנשים

ללא כוונה.

 

רצתי.

בין העצים

שהצליפו בפניי גם כן

וכולם רצו מאחוריי

והענפים שהזזתי מדרכי

הכו בפניהם, בידיהם, ברגליהם

מספיק!

לעזאזל, זעקתי

מספיק!

תפסיקו לרדוף אחרי

אחת שיודעת רק

לפגוע בכם

ובעצמה

בלי כוונה.

 

ובלילה,

כשחידדתי את המרפקים המחלידים

כשהברשתי את השערות החותכות

תהיתי מדוע אני משמרת כלי נשק

שאינני רוצה להשתמש בהם.

משכתי בכתפיי.

לפחות שתהיה המכה הלא מכוונת

כואבת.