עיניים דומעות מחוסר מנוחה, אנחנו באנו להעיד היום,

הראש מורם, היום לא נשתוק, זה לא היה כלל חלום.

הכתפיים נעות, סחבנו מספיק, היום אנו לכם פורקים.

את כל התלאות, את כל הסבל, למרות שחלפו שנים.

 

הלב בוכה על כל הקרובים, על כל הילדים הקטנים,

אויה אלוהים, האם הלב יבין, למה כולם אז נרצחים.

הבטן מליאה, על הרוצחים, הנאצים הגרמנים "הנאורים",

כל מה שזוכרות העיניים, זה זוועה ועשן עולה מהכבשנים.

 

הידיים הורמו מעלה , אנחנו באנו להעיד, לא במועל יד,

ידינו לא יכלו להושיע, החזקנו את התינוק שנלקח לבד.

שנחבט על הסלע, שמקום קבורתו לא נודע עד היום,

מותר לנו היום, לחיות לא לפשוט יד לפניכם ,זה לא חלום.

 

הרגליים רוקעות בזעם, הלכנו יחפים בקור העז שם,

חבטו בנו ,עברנו יסורים רבים, שומעים אותי בני אדם.

מצעד המוות, למצעד החיים, אתם חייבים לדאוג להם,

אנחנו באנו להעיד, שמגיע לניצולים לא להגיע לפת לחם.

 

הכליות עם הכבד זעקו מרה, אנחנו באנו להעיד בשבילם,

ניצולי השואה שנותרו בחיים, מגיע  להם שיחיו בכבוד גם.

התמונות הקשות מכל המחנות, ערימות הבגדים שנערמו,

ערימות הנעליים, הנעליים הקטנות, הרי הם גם כאן יעידו.

 

ליבי אתכם ניצולי השואה,

 

נכתב לזכרם של כל היהודים שנרצחו בשואה.בתוכם הקרובים של תושבי משמר

 

איילון שנצלו, מעטים מהם נותרו בחיים להעיד.