ניסן עומד דום, לזכר מיליוני אילנות, שנגדעו באיבם במשרפות,

בזמן זה מברכים, על עצי פרי, שהוציאו ניצן ,בברכת האילנות.

ציפור לחשה לי, בני אדם מברכים, תמשיכו במרץ לנטוע עצים,

מחר בדקה דומעת, אשיר לך שיר עצוב, אז לא היו להם ניסים.

 

בברכת האילנות,חייב שני עצי פרי פורחים,לראותם יחד ומברכים,

העורבני רטן, מה עם עצי הנוי היקרים,הם הרי לנו חמצן מספקים.

אני עמדתי דום, הרכנתי ראש מבולבל,העצים שנגדעו בלי מילים,

היו שם עצי פרי יקרים, עצי נוי פורחים, היו הרבה שתילים רכים. 

 

היום לא אומר ברכת האילנות, בניסן אומרים לספור את העומר,

שחרחור ניגן לי מנגינה עצובה, תספרו את אלה החיים לא לוותר.

רק הדבורים זמזמו, מפרח לפרח,את זמזומם בהאבקה פוריה,

מבלי לברך ברכת האילנות, עסקו במלאכתם והמשיכו בעשיה.

 

חשבתי כבן מצווה, קראתי פרקי אבות, הציפורים היום צודקות,

כולנו נעמוד דום, עד שנהייה ירוקים במחשבה,לנטוע עוד אילנות.

אחרי כן יחד נהנה מהפירות, לכך דבר יש עת, אמרו לנו הזקנים,

צריך בחיים שלנו, לעסוק  יותר בעשייה, לאחר מכן אנו מברכים.