נישברת מול מבטי

הכה מלוח,מלראות

ברור

הקירות מדברים מספרים

לא רוצים מתבודדים

כמותם

 

הכל שומם אף אחד לא הולך

לכיווני

אין אף אדם שיעיד שהוא

שם כדי להבין את מה שבאמת

קורה

את מה שמתכחשים אליו

ורצים,הביתה

 

רצה הביתה אל המקום השביר הזה

נישברת אט אט מול עיניי היפות

הולכת לחדר מביטה בקירות

רק הם ואני

ומה שסוגר בעדי

 

הלילה יורד לו מעיר על כל העיר

הבוקר מתעורר לו עם חיוך אם

איזה צליל

הציפור ששורקת את הניגון

הזה

שנעים לשמיעה

כה יפה בשבילה 

 

רוצה שיחבקני אין מי שירגיש

במקומי

מה שכעט אבד לי

ואולי זאת אני בעצמי

 

רססים שמוטים מתלכלכים

מכל הרעש

צודעת בזהירות פוחדת

לגעת

לא להזיז אותם לא לדחוף

מה שנישבר נאסף

עם חלוף בהרף עין

 

רוצה שיחבקני אין מי שירגיש

במקומי

מה שכעט אבד לי

ואולי זאת אני בעצמי

את מה שחסר לי את הכוח העצום

שבא ועוזר לי שאני נימצאת

בלי מהום

 

תגשש אותה תפילה מאמש

ותמצא את דרכה עד אליי

בתפילה מעמיקה כה מצפה לה

שתבוא עלינו ברכה

 

אם חלוף הימים

מה שרוצים מתגשם

למה שלא מצפים

אושר אותי מציף

ששומעת את אותה מנגינה

שבי נוגעת