צלמו של מעשה

01/05/2008 22:29 | תמיר אליעזר

את,
אורזת רגשותייך מולי.
נסערת ונעצבת כמו היתה זו לידה ראשונה.
ומחייכת ושואלת ודומעת ומחבקת.

ואני,
פורק דמעותי שלא לעינייך.
ונעצב וכואב
ושותה את הצער.

ואת,
אורזת רגשותייך מולי.
מנסה להטיב וסוררת נורא
הדמעות על פניי הן כיין - מרווה מחמת הבושה.

ואנחנו