הנה הם קמים, כמו תחיית המתים, זוכרים את הטקס,

הם באים כולם, מכל המלחמות, להעלות היום על נס.

את עוז רוחם, את רוח ההקרבה, האחווה ואת היחד,

הם חולפים בזכרונינו,יפים אמיצים כולם, היו אחד אחד.

 

זוכרים את הטקס, מרעידים בתי עלמין, חלקם עוד זוכרים,

הנה חברינו ששרד, בא לחלוק לנו כבוד, הוא חי בעולמכם.

יחד באים הבנים, האחים, ההורים, הקרובים, גם החברים,

אלה שנפלו בקרבות, אלה שלא שרדו, כולם הפכו למלאכים.

 

אמהות רוכנות על הקבר, בוכיות, דמעות משקות אדניות,

כמה פרחים מונחים על הפרחים שנקטפו בכל המלחמות.

הקולות מתערבלים,  עם ציוצה של המיינה, בטקס האפור,

היא דחקה את השחרחור לפינה, ממתינה שהשקט יחזור.

 

הם הגיבורים,הם מרחפים מעל ראשינו,בטקס בבית העלמין,

אותם ילדים אמיצים, אותם תמימים, שמותם בשיש חרוטים.

לפתע הצפירה נוהמת,מרעידה חללים,  באויר בכל הערים,

הם יוצרים מעגל גדול, לשמור על כל אלה, שנשארו בחיים.

 

 

לזרכם של חברי : חיים שיפריס ,  דויד בן חמו, ויקטור עזריה,

 

וכל חללי מערכות ישראל.   ת. נ . צ.  ב. ה.       א.  מ.  ן