המשאית חולפת, מצפון לדרום, נעצרת במרכז,

הזבל נשפך אל תוך הכפר, הנהג נוהג לו כבז.

חמורים פרנקים, מי צריך זבל,ממלאים מדינה,

נו, נו תרדו כבר,כן פה תל אביב,יאללה,יאללה.

 

שישים שנה למדינה,הקולות האלה עוד מהדהדים,

האניה היפהפיה, רב החובל, אדיבותם של המלצרים.

"פצ'ה" שלום ,כל הנוסעים בתוכה פליטים, יהודים,

חוזרים באהבה אל ארצם, לאחר גלות ארוכה בשנים.

 

שישים שנה למדינה, הפכנו אותה אט אט לפנינה,

היא הייתה אטומה, מקונכיה יצאה היום אל הדרה.

לבנה צחה כשלג, נוצצת מאצילותם של בני השישים,

בכל כוחה נלחמת, על צביונה כמדינתם של היהודים.

 

מכל האומות, מכל המדינות, באו מאכלים ומנהגים,

פולקלור,שפות מלאכת יד,עוגות שוקולדים ומעדנים.

הנמה הדגלים, מנפנפים לנו ,בכל הדרכים לשלום,

שלום או לא שלום, תחייה ,תזכה ותגשים לנו חלום.