עוֹד שִׁיר אַחֲרוֹן וְדַי

כָּךְ אָמַרְתִּי לָהּ

בְּאוֹתוֹ הָעֵת

הַגֶּשֶׁם עָצַר מְלַאכְתוֹ

הַשֶּׁמֶשׁ פָּסְקָה מִזְרֹחַ

הַשּׁוֹשָׁן חָדַל מִפְרֹחַ

 

וַאֲנִי

כָּלוּא בְּצִלּוֹ.

 

 

עוֹד שִׁיר אֶחָד

 

אֲנַגֵּן לָךְ נִגּוּן עַל עָנָן אַחֲרוֹן

שֶׁנּוֹתַר בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ לְבֵין חֲשֵׁכָה

מַמְתִּין הוּא

לְרֶגֶשׁ

שְיַנְשִיב אֶת הָרוּחַ

לַצִּפּוֹר שֶׁתְּבִיאֵנוּ

אֶל חֵיקָהּ.

 

שִׁיר שֶׁל סִיּוּם

מֶלוֹדְיָה נוּגָה

מְסַמֶּלֶת סוֹף אַל חֲזֹר

שִׁירֵנוּ נָדַם

הַפִּזְמוֹן נֶעֱלַם

 

וְנוֹתַרְנוּ-

עָפִים עַל צִפּוֹר.

 

 

 

את, אשר מתירה אותי בין שמים לארץ...

כעת זהו שיר אחרון.