כמו הצל בשעות הצהריים

מאסתי מעסוק אחר שקיעת השמש,

ליל ויום נסים אל מולי בעדינות

עוברים, בל ינידו עפעף, אל מול שקט וקרירות.

 

כפיהוק, ובסתימת אוזניים איטית

נותקתי מעולם ללא תחתית,

לו יכולתי ללבוש אדרתי ,ולו רק לקץ הזמן

אקח נפשי מפה ואלך מכאן

 

כאדמת סלע עם סדק העומק

נפול נפלתי אל מסכת הסומק

כגל המתכסה בקצף, מתגער ושוגע

סותר ומסתיר את הכחול המשגע

שמא תראה יופיו

בעת שעות משגליה.