אהבה,
פגשתי, את יפתי, חרצית הבר,
חייכה ,היפה לי לצידי, שביל-עפר,
עצרתי בדרכי מלכת, מביט בה,
מחייך, בשמחה וחושק בה,
ובעוד ידי מושטת לקטוף,
שט לעברי, גבי במעוף,
גבי, מלאכי מנסיכות הטוב.
בקול נועם, ציווה ואמר:
אל תישלח ידך להשחית!
צור חיים, זו תמצית המוסר!!
חייך, אל עניי פנימה הביט.
דמעות חמות, המטיר סביב,
נמהלו דמעותיי בדמעותיו,
ופרח האביב, סביב,
על כל המרחב ושדותיו.
בא, התמוז בשלו זרעים,
צעדתי בשבילי העפר,
שבתי, אל חדרי עם לקט זרעים,
באדנית, פיזרתי והוספתי עפר.
חייך אליי גבי במשוב אוהד.
כאב, המוצא בן אובד.
חרציות מחייכות בחלון,
אביבים,
מועדים,
עידנים , עדי עד.
ברית אהבה ביני לביו גבי, המלאך.
תמצית מוסר אהבה, אל תפגע ואל תפגע,
אהוב, צור, מרגע לרגע, הרגע והרגע!!!
שלכם, אוהב-גל.