איך שנתתי לך להשתלט עליי,
כך הפכת להיות, אני,
איך פתחתי לך דלת לרווחה
ואמרתי
בואי, בואי יקירה.

וכשרציתי שתלכי,
התעקשת.
כאילו ששכחת איך יוצאים מפה. ממני.
אטמת לי את כל החלונות, הכניסות, היציאות.
או שאולי,
אולי בעצם, רק שמת מעטפת על עיני
וסימנת לעצמך עוד וי ביומן.

חיכית שאני אצעד צעד אחר צעד,
בחושך שיצרת לי, שאני יצרתי.
חיכית שאמעד, שאפול
אני חיכיתי.

אמרתי לך להסתלק מפה,
מאותה הדלת.
אימצתי את כוחותיי האחרונים
לפתוח לך אותה בחזרה
אבל הרוח בך,
הרוח בי
דחפה אותה חזק חזרה אליי
דחקה אותי לאחור.

מצאתי אותך, את עצמי
שוכבת שם עם אותן ערימות של גופות
אותן בנות
שלקחת את נפשן
ואני, את, אחת מהן.

לחכות למוות.