גרגרי חול זהובים ,זרועים בחופי הים השוקקים,

הם מחכים לגלים ,לשטוף אותם בגלים צוננים.

הנה קבוצת ילדים,רצה אליו ,בקריאות שמחה,

הם חולצים סנדלים, שועטים אל הים בקפיצה.

 

בגד הים מתמלא בגרגרים, שישטפו באמבטיה,

ארמונות של חול משאירים,שיגנו מרוחות הלילה.

הגלים שוטפים אותם בלילות,לא ישאר מאומה,

שוב מתרפקים,על גרגרי חול,לזכור ילדות עלומה.

 

גם עקבות האוהבים, שצעדו מחובקים בחולות,

נעלמו כלא היו, לא משאירים לנו כל הוכחות.

שנבוא מחר עם הנכדים, נראה סימן של ארמון,

נספר בגאווה, איך בילינו בחוף ונשארנו לישון.

 

 שאהבנו לשחות,כמו אדם וחווה,ללא מעטפת,

 חבוקים ראינו, איך השקיעה את הים שוטפת.

גרגרים של חול,כאלה קטנים יעידו בבגד הים,

שאת ילדותינו בחוף, לא נוכל לשכוח לעולם.