שכבה של עצבות

חדרה לביתי

מכסה רסיסי אושר

כמיהה שחוקה

 

שעת בן ערביים מוארת

הרחק ממציאות רקובה

נחיתה לעתיד אחר

משתרע ובוכה

 

מסע ארוך ומפרך

לבית עלמין הומה

עיניי שוב עטופות

דמעות אינסופיות

 

סדין לבן כרוך

סביב איש ללא מהות

שלב הפיקחות החל

ועודי המום