מה לך כי תערגי ממרחקים ?
הן תדעי, את הפורטת ניגונים.
את, הפורסת מאוויים נכספים,
נוגעת בנימי נפש נסתרים.

מה לך כי תארגי ממרחקים
רזי גלים ורחש יצרים,
צליל פיתוי וקול כיסופים,
על לוח לבי חרש מתדפקים.

בואי, את שושנת העמקים,
הן לך אני, הרועה בשושנים.
לך נוטף זרעי חשקים,
משאת נפשי הנכספת.

נעמי, יקרה !