הולכת לה,כל כך יפה,כל כך חלשה,

גוועת לאט לאט,כמו נר שדועך אט אט

ואפילו לא שמתם לב

מרעיבה עצמה מאושר,

אנורקסית של שמחה,

כואב,עצובה,

כי היופי הוא רק קליפה,חסר חשיבות,

הריקנות מכרסמת אט אט את ביטנה,

ובזהירות עולה אל עבר ליבה

ועברה,עולה שוב מנגד עיניה,

כמו סרט מוקרן,

קולנוע של 9000 נשמות

מעונות

מיוסרות

זועקות לעזרה

בשתיקה חרישית,

והיא כלום,

הולכת והולכת,

מחפשת את מקומה,

כי האלכוהול ניגמר מזמן,

העת לשוב למציאות המרה והכואבת,

להיחנק על ידי כתונות הזיגרה,

ולהיקשר על ידי חבלי האמת,

ריגעי האמת שבשקרים

שסובבים סביבה,

זמן כה רב,

החלון הפתוח,

פתאום ניראה כל כך מפתה