בת הדייג29/06/2008 23:46 | Mr. Lonelyהיו ימים, שב היה מן המים,
דג זהב מביא לה על כפיים. היו ימים, חיוך זרח על פניה ומבת שחוקה אורו פניו.
שב הוא מן הים סירתו כבר לא תפליג לשם.
הניח ראשו על כר, עצם עיניו. במזח נותרה
בת הדייג עומדה, קצף גלים כואב כאבה וכאבי.
שולמית !
לזכר אביך ! ינוח על משכבו בשלום ! לבי איתך, הן תדעי ! |