כל מה שרוצה האדם, בעולם הזה, להיות מאושר,

כמו במבי מקפץ סביב אימו,הרי לך מראה נהדר.

זה אותו מוח,זורם בו חשמל,מקצר לך את הדרך,

כל חולם בה, ילך מבולבל,לפני האושר יכרע ברך.

 

מי הוא אותו אושר מבלבל, שנלך איתו יחד בתלם,

לא נוכל אותו להלל,לא תהייה תהילה לכל חולם

להיות מאושר,זה אישי,כל אדם והאושר שלו הפרטי,

אני אותו ,לא ראשון גיליתי, גם לא אהייה אחרון בעוני.

 

למה לאהוב את האושר בעוני,למה להזכר בו בילדות,

אולי האושר חלף לידי,כי אני שאפתי תמיד לתחרות.

אמרו לי שהכי חשוב, זה אושר,בלעדיו לא נחוש חיים,

למה כולם רודפים אחרי עושר,בצרורות עליו הם נתלים.

 

זאת לא פילוסופיה,זאת שירה,למילה שזורקת בנו שיבה,

את העיניים מרטיבה בדמעות, יקרה היא מאוד יקרה.

להיות מאושר בחיים,זאת תורה,הזקנים לא כתבו אותה,

רצו שכל אדם ימצא אותה,בדרכו הוא,גם אם היא ארוכה.

 

היום אנו מביטים בכוכבים,מחפשים כוכב חדש ברום,

לא שואלים אם הם מאושרים,לבד יהפך הוא ליהלום.

נשארו האנשים החולמים,שתפקידם לגרום לאחרים אושר,

להתבשם באושרם של אחרים,להציג תמונות על קירות ביושר.