כסא מיותם,

מזה זמן היושב עליו נעלם

גם ריחו הובס על ידי עשן

ובמקום ניירותיו חלל נשאר

את מקומך כבר תופסים

ילדי ושני נכדים

ובכל יום נוסף בין הערביים

בכי צחוק פטפוטים אין סוף

חיבוקים מידיים קטנות

נשיקות עוללים תמימים

שירים וריקודי ילדים,

לו יכולתיורק במקצת

לחלוק עמך את מה

ששמונה עשרה שנה

ידענו כל כך טוב לעשות

באהבה בכבוד ובנעם הליכות.