מסעירה וסוערת במילותייךְ,
דעתךְ
משתוקק.
מאיימת עליי במכאובייךְ,
טרם חשה אדוותיי.

לוחשת כשפים במחשכים:
"טירופי שלא יגע בךָ
לעיתים בו כאוב,
מוטב נרקום שיר בשניים
כַּמֵהָה ליחד,
נוסך שלווה.
רטטים של כתיבה
פעם אני
ופעם אתה
מאחז הלב במילים."

מספרת טירופייךְ, שלי אילמים.
"נשזור שיר" את אומרת
"נחבור במילים"
ואיכשהו...
שוב
נעלמת
ולפליטה השיר.