ירח שקוף

מתכרבל בעריסתו,

מגל קציר

נשמתך,

שורות שורות

של הרהורים,

במבט הקורא

אלייך.

 

אגלי צחות

כוכביו מנצנצות

שקופיות עינייך

משק של

אהבה.

 

וילון מתנפנף

רוח הזויה

מרחק דהור,

על

פרצי  לילה

נעלמים.

 

וידך מושטת

משאלה

אל ההרים,

וכוכבי נופל