התמימות שהובילה אותי למי שאני

כיום

לקחה בי את התום שבמבט

שמתמסר מעט

שאהבתי שרציתי לגעת במה שרק

אפשרי מבחנתי

הזמן עצר בעדי

 

כמו שאתה טוב כך אתה רע

אין דרך מזה חזרה

שתינו היינו קבולים ולא היתה

דרך לצאת דלת פתוחה

 

מאבקי הכוחות שלא התעיפו

נישארו לעוד סיבוב מוחץ

בעבר ביקשו לא לגעת

אבל מה שחומק בעצם יודע

בעינים שבירות

 

כה פצועה כה רטובה

מהמילים ומהרגשה

כה מלוכלכת כה אבודה

אבדתי את עצמי ולא

הרגשתי דבר

 

התיפכו הבקשות התכסו

בסדינים לבנים שהתרטבו

נישברו לרסיסים

שובר את הדממה אותו מבט שבך

תביט בי ואדע שכל זה

בנינו נחבא