אנו באגם הגדול, אך המים בו רדודים,

אין כבר דגה לאכול, דגיגונים בו שוחים.

הגלים רוקדים סלו איטי,הקצב הולך ונחלש,

מי אני בסלון הרטוב,לידידי צריך להבין את הלחש.

 

הביאו מים חיים לזאת הגיגית,תפיחו בה חיים של ממש,

שמא כולנו נשקע בבוץ לתחתית,בטרם תשקע השמש מחדש.

האוקינוס גדול, אנו בים התיכון,שוחים עם מדוזות מטורפות בירושלים,

הם צורבות אותנו בגאון,בנחת הן שופכות את דמינו בחוף לא במים.

 

כולנו אוהבים מים רדודים,אין בהם סכנת טביעה,

לא צריך לשחות, הולכים להשתכשך מחדש בהנאה.

כי אלה הם החיים,במים רדודים ,טובים הם לדגיגונים,

המים רדודים, המנהיגים רדודים,החיים רדודים,על כיסאות מתנדנדים.

 

הפיחו באגם הזה מים חיים, פן יהפוך עלינו לביצה,

אט אט כולנו נשקע בבוץ,כל פעם נשאל איך זה קרה.

הילדים מביטים בכם מנהיגים,שואלים שאלות נוקבות,

אל תתחמקו מחובתכם,מלאו את  חובתכם,אל תידבקו לכיסאות.