כל נשימה
שואפת לתוכי
רסיסייךְ,
שהתפזרו באחת
על קירות חדריי,
שברחתי מהם.
 
קול צלילייךְ
מהדהד
בחללים,
שנפערו בי,
כִּבְמטה נִבְלוֹ
של אורפיאוס.
וטעמי-עינוגייךְ
נעמו במוחי
לחיכי
והותירו בי
יתמות.
 
עוורונם של הטיפשות
והרשעות
לא כילו בנו האון
ולא טחו עינינו מראות
זוֹ אֶת זוֹ באהבת אין קץ.