השיר מוקדש לאהוד גלווסר ואלדד רגב יהיי זיכרם ברוך16/07/2008 10:29 | משוררתזה הרגע בו אין עוד מה לומר
המילים נעתקות מפי הלב כבר אמר
דממה עוטפת במין מתח מסויים
ורוצה שיגמר איך הם לא כאן
כל התקוות שמחכות לחיבוק
החיוך המתוק שלא ניסגר מול עינך
התום שבמבט הרגש שכבה לאט
איך עדין לא ידעו מבטיך
ואחרי הכל הלב ניצבט
התקווה התחלפה בנתק שלא
אכפת
כל המילים שהיו שנאמרו
כיום לא יודעת אם יחזרו
ישבו הביתה עם חיוכים שמשרים
אוירה כה שונה ממה שהיה בימים
אחרים
עטופים בחום של אהבה
כרגע נישארה רק דממה
כל המילים שהיו שנאבדו
את פניהם לא ניתן לראות רק
להרגיש
את מגעם הטוב ניתן לחבק
מלווה כאב מהול ברגש
שלא מדבר יותר אולי
לא מרגישים יותר
חיוכים הפכו לכאב אחר
רק צריך להתגבר ולדעת שאין
זה הסוף
האהבה שאוחזת
שאתינו ואיתם תלווה לעד
בנכחותם
תמיד ישארו בליבינו אהוד ואלדד
הגוף לא איך השמה תישמור ותגן על משפחותיהם
ויקיריהם
למשפחת גולוסר ורגב שלא תדעו עוד צער
איתכם תמיד ומאחוריכם עד אין סוף
באהבה ובהערצה ובערכה ועם חיבוק
סיון |