מטיילת בין השבילים המתפתלים. עננים קטנים מלווים אותי בדרכי.

כך גם הצל שלך.

מביטה בדמותי המרצדת על הקרקע, ואתה לצידי. הנוכחות שלך איתי גם מבלי שאבקש,

אתה יושב בתוך מחשבותיי גם מבלי שאתעמק בך.

אתה נח בתוך ליבי מהיום שעזבת אותו.

 

מנסה להתנער מהצל שלך, מתחילה לרוץ בהיסטריה. קופצת, רוקדת, טובלת באגם הקטן. המים הקרים מקפיאים את גופי, רק אז הצלחתי להבין מה ליבי מרגיש. הקור העיף אותי הרחק מהאגם ונשכבתי על הדשא. קרני השמש ייבשו את גופי ושיערי התבדר. הצל שלך ליטף אותי, העביר אצבע עדינה על הלחי שלי, חייך אלי במסתוריות.

 

הבטתי בך כלא מאמינה. הפכת לאמיתי, הפכת לאהוב שלי. לא יכולתי להאמין שאתה שוכב לצידי באותו שדה רחוק. שדה הנמצא עמוק בתוך הדמיון שלי. באוזנינו התנגן השיר שלנו, אותו שמעתי בעניים דומעות בלילות בהם לא היית לצידי.

 

חיוכך הקרין חום ואהבה כמו קרני השמש. הרגשתי שכל חושי מתערפלים, האהבה הציפה אותי כמו בפעם הראשונה שקראת לי "רותם שלי הקטנה...".

 

ואני חשבתי שהאהבה הזו תחלוף מן העולם ותישאר בגדר זכרון רחוק.

חשבתי שמחזרים יוכלו להשכיח אותך מליבי.

לא ידעתי שאני ילדה קטנה בעולם גדול, מטיילת בשדה כשצלך עלי.

 

הדמעות הרטיבו את הדשא הטרי. השמלה התכלת נרטבה אף היא. הסתובבתי בשדה כשאתה מחבק אותי, שומר עלי בתוך העולם הזה. תמיד ידעתי שאוכל להניח את ראשי על כתפך, ואתה תגונן ותאהב אותי. קראת לי "ילדה קטנה" אך ידעת שאני בוגרת, אפילו יותר ממך. אהבתי להיות רותם הקטנה שלך, לדעת שהעולם לא יוכל לעמוד ביננו.

 

עד אותו יום שחיבקת אותי לאחרונה,

נותרתי לבד.

אוהבת.

 

האהבה שלי שומרת עליך.

אהבה שלא תחלוף מהעולם, אהבה כנה וטהורה, אהבה שחיה בתוכי כמו אש יוקדת,

אהבה של שנתיים.

 

אני אוהבת אותך.