זה סיפור על ילדה שראתה בטלוויזיה , לפני תשעה באב, סרט על המערות הנסתרות שמתחת לכותל וליבה יצא אל האבנים הדומעות חרש במעמקיהן.

בסוכות, באותה שנה, לקח אותה בן מלך אחד לבוש תכלת וריקמה לירושלים ולאחר שהתפללו ליד הכותל, ירדו אל המנהרות שבכיוון המערות וחוו רטט מיוחד של התעלות הנפש.

אלא שהכניסה לאותן מערות מסתוריות היתה חסומה והיא לא הפסיקה לחלום עליהן בשינה ובהקיץ.

לבסוף מצאה עצמה במבוך אפלולי מפעים ביופיו ובקדושתו אך גם תהום רבה איימה לבלוע אותה.

לסיפור הזה אין סוף. היא משוטטת שם, מעלה מטה, עד היום.

מספרים שלאותו בן מלך יש מפתחות לכל השערים המובילים אליה, ושהוא יכול לחלץ אותה מכל בור שאליו היא עלולה ליפול.

ושאם אמנם יגיע ויאחז בידה הם ידעו לעלות יחד ולראות את אור השמש בתרגושת זריחותיה ושקיעותיה עד אין סוף.