|
חברים אתם מאמינים עברו חודשיים וקובי לא איתי כל יום שעובר הוא געגוע כל זריחה ושקיעה כבר לא אותו דבר. כל דבר חדש כבר לא משמח כמו תמיד החיוך ...השמחה רחוקים מאוד אבל משתדלת בשביל לשרוד עוד ועוד יום... היום הלכתי לקובי והנה מה שחוויתי... התקציר ארוך מידי(מקסימום 500 תווים)
באתי אליך
למקום שלך
אותיות שמך חרוטות
בוהקות באור השמש.
שם במקום שלך
דמעותי זולגות על האבן.
שם במקום שלך
מצאת שלווה
מצאת מנוחה
מצאת חיוך ושמחה.
שם במקום שלך
לי אבד החיוך
אבדה השמחה.
שם במקום שלך
משק כנפי ציפור
נשמע במעופה.
@@אמא איריס
|